<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ג' פכ"ה</h1>
<h2>דף נג:</h2>
כל האוכל פת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים ואעפ"י שאין ידיו מלוכלכות וכן כל אוכל דבר שטבולו במשקה. הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש ולתפלה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו שזו היא מצות חז"ל ונאמר בתורה על פי התורה אשר יורוך. מים אחרונים אין מברכין עליהם שאינם אלא מפני הסכנה לפיכך חייב אדם ליזהר בהם יותר. ובזמן הזה לא נהגו בהם שאין מלח סדומית מצויה בינינו שמסמא את העינים. הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח אם ידיו נקיות שיוכל לברך על הפירות. עד היכן נטילת ידים עד הפרק האמצעי שהם האצבעות ונוהגין כל היד עד חבורה לזרוע. שיעור המים רביעית לוג לשתי ידיו. ואם נשארו בכלי מאחר שנטל קודם ממנו אפילו פחות מרביעית יצא. כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה. וכל מים העולים למדת המקוה עולים לשיעור רביעית. הטובל ידיו במי מקוה או בנהר ידיו טהורות. אין נוטלין את הידים בתוך הכלי. וצריך לשפוך מכלי שאינו נקוב. ויבאו מכח אדם. כל מים שאין הבהמה יכולה לשתות מהם פסולים לידים וכן אם נעשה בהם מלאכה. מי הים אע"פ שאין הבהמה יכולה לשתות נוטלין הידים במקומן וכן עכורים או מרים או ריחן רע בקרקע עצמו טובלין בהם הידים. נטל ברביעית בשטיפה אחת שתי ידיו ידיו טהורות. נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם בכל היום כולו והוא שלא הסיח דעתו מהם ובמקום שאין מצויים. אסור לכרוך ידיו במפה ולאכול בלא נטילת ידים. המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים אבל האוכל צריך נטילת ידים. אסור לזלזל בנטילת ידים וכל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא. הרבה היו נזהרין חכמים הראשונים בנטילת ידים ואע"פ שהיו צמאין לא היו שותין המים והיו מצניעין אותם לנטילת ידים. והיה אומר חכם אחד אני נטלתי ידי בשפע מים רבים והשם נתן לי ברכתו מלאה ורחבה. וכל מי שרגיל בנקיות גופו מורה על נקיות נפשו. וכל בעל שכל יודע שאם על נקיות גופו הכלה והאבד אשר סופו לשוב עפר רמה ותולעה הקפידה התורה והחכמים ק"ו על נפשו הטהורה והאצולה מתחת כסא הכבוד. ועל זה אמר שלמה בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וזאת לפנים בישראל בני איתנים. להיותם נקיים ונבונים. כי מול פני אלהים חונים. ומזיו השכינה תמיד ניזונים. ששם פניהם פונים. לכן רחץ וטהר הנפש והבשר. ושמן על ראשך אל יחסר.
